מכונית מהירה בדרכי עפר (להבין את ההיפראקטיביות חלק 1)

טוב, בחודשים האחרונים אני מוצא את עצמי חושב יותר ויותר על כמה החברה האנושית לא מבינה מה היא היפראקטיביות ומדוע אנחנו כושלים באופן כה חריף בטיפול בבעייה. היפראקטיביות הולכת והופכת להיות יותר ויותר נפוצה, והפתרונות המוצעים - תזונתיים, פיזיים, התנהגותיים ותרופתיים - כושלים פעם אחר פעם, עם ילד אחר ילד. החולשה הגדולה של מערכת החינוך, מערכת בריאות הנפש וההורים הם אי ההבנה את טיבה של ההיפראקטיביות. הטיפול היום בהיפראקטיביות מתמקד אך ורק בשיכוך הסימפטומים של הבעיה (וכושל אף בכך) ומסיבה זו איננו מסוגל לפתור את הבעיה כלל.

בסדרת הפוסטים הקרובה אני מתכוון להציג במערומיהם חלק ניכר מהמיתוסים לגבי היפראקטיביות ומתכוון להציג את משנתי לגביה, להסביר את טבעה ולהציע "פתרונות" (עוד תבינו מדוע זה במרכאות) לבעיה. 

ראשית, הבהרה. כותב שורות אלו איננו איש מקצוע, איננו רופא, פסיכולוג, איש חינוך או כל דבר אחר. כותב שורות אלו הוא היפראקטיבי בן כמעט 32 אשר עבר טיפולים רבים בחייו שכשלו. כל הדברים שנכתבים פה אינם נמצאים בספרות המקצועית וחלקם יתנגש עם הספרות המקצועית באלימות. אם אתם היפראקטיביים או מחפשים דרך לעזור למישהו היפראקטיבי הקרוב אליכם ואתם מאמינים שהפסיכולוג, מחנך, פסיכיאטר, עו"ס או כל איש מקצוע אחר, יכול להציג בפניכם פתרון - אל תטרחו איתי. רק אם מאסתם בכל הפתרונות שכשלו, בכל ההצעות שלא הועילו, בכל התרופות שלא השפיעו... רק אז שווה לכם, אולי, לשקול את מה שיש לי לומר. 

ואם אתם קוראים שורות אלו ואתם במקרה מחנך, פסיכולוג, רופא או איש מקצוע אחר - תקראו, תפנימו, ותנסו לראות אם אולי, רק אולי, שווה לכם לחשוב על ההצעות שלי, בניגוד לשיטות הקלאסיות שלמדתם ואינן עובדות.

בניגוד לכל "אנשי המקצוע" - אני לא אגיד לכם שאתם חייבים לקבל את כל מה שאני אומר כתורה מסיני. רק... תחשבו על זה.

 
נתחיל ראשית כל בלנסות ולהסביר, פעם אחת ולתמיד, מה היא היפראקטיביות. "איש מקצוע" יאמר לכם שזו היא בעייה התנהגותית במקורה בחוסר איזון בביוכימיה של המוח. הוא ינסה למכור לכם תרופת פלא כזו או אחרת שתאזן את הילד. אם כן, נשאלת השאלה, אם הבעיה היא חוסר איזון בביוכימיה של המוח, מדוע לא נראה שהתרופות עוזרות? הו כן, הן בהחלט מסוגלות להשתיק את הילד ולהשאיר אותו במקום - בדיוק כמו שאם תקשרו אותו ותכניסו לו ממחטה לפה זה ישתיק אותו וישאיר אותו במקום. התרופות מטפלות בסימפטום אך למעשה לא נוגעות במקור הבעיה.

 הסיבה היא שבניגוד לשקר הגדול שמוכרים לכם, היפראקטיביות איננה תוצר של חוסר איזון בביוכימיה של המוח. האם עלה בדעתכם אי פעם מדוע, אם מדובר בחוסר איזון בביוכימיה של המוח, לא נלקחות דגימות, לא נעשות בדיקות פיזיות, אין הגדרה רפואית למה לא מאוזן בביוכימיה של המוח? 
הרי במחלות נפש אמיתיות כמו הפרעה דו-קוטבית, ניתן בקלות להצביע על החוסר איזון, להגיד בדיוק אילו חומרים אינם מופרשים או מופרשים יתר על המידה. תשאלו את עצמכם, מדוע זה לא כך בהיפראקטיביות? 

רק תחשבו על זה.

אז מה היא היפראקטיביות אליבא ד'כותב שורות אלו? היפראקטיביות למעשה איננה מחלה או בעיה. היא בעצמה סימפטום של שינויי התקופה. במובן מסויים, היפראקטיבים הם מתקדמים יותר מאלו שאינם. 
כיצד? 
דמיינו לכם מכונית מהירה מאלו החביבות עליכן. אני נוטה לדמיין פורשה, אבל לשם העניין, כל מכונית מהירה תתאים. יש לה מנוע חזק, מאות כוחות סוס, תיבת הילוכים יעילה, מרכז כובד נמוך ויציב כדי לשמור אותה על הכביש. שימו את המכונית על כביש מהיר, ארבעה נתיבים, ללא הגבלת מהירות - ואתם מתקדמים יפה בנתיבי החיים, יפה מהר, וחלק. 
רדו במחלף שמוביל אתכם, עם אותה המכונית, אל כביש עפר בלתי סלול, עמוס מהמורות וחורים... לפתע אתה מוצאים את עצמכם מקרטעים. כוחות הסוס של המנוע מבוזבזים בהילוך נמוך, מרכז הכובד הנמוך גורם לאבנים ובליטות לפגוע לכם בשאסי... איזה דפק... הלוואי והייתם על איזה 4X4, אפילו אם זה היה סתם ג'פ"ס צה"לי משנת תרפפ"ו....

היפראקטיביים, ככלל, מעבדים קלט במהירות של מכונית מהירה על כביש מהיר. הם מסוגלים לקלוט אלפי ביטים של מידע בכל שנייה ולעבד אותו. הם נוטים לשבת בשקט בסרטים עתירי פניות וטוויסטים, מסוגלים לשבת שעות על בניית עיר בSimCity, ניהול חיי משפחה בSims או אפילו על פעילות יצירתית בלתי מאומצת כמו כתיבה או ציור. תחת מתקפה אינטנסיבית באיזשהו משחק מחשב, הם מרוכזים היטב ולא מאבדים את הקשב או הריכוז. למען האמת, מול מרצה מרתק, הם ישבו בשקט ויאזינו... בעיות הקשב והריכוז מופיעות תמיד - במאה אחוז מן המקרים - כשכמות ואיכות הקלט הניתן להם יורדות. עוד נחזור לזה.

היפראקטיביות איננה תוצר של חוסר איזון בביוכימיה של המוח. היפראקטיביות היא תוצר של חוסר קלט. הסיבה שהיפראקטיביות הופיעה ב50 השנים האחרונות כאילו יש מאין איננה כי לא היה תיעוד - יש תיעוד די והותר של הפרעות נפשיות אחרות גם מאות ואלפי שנים אחורה. קליגולה, מישהו? - הסיבה שהיא הופיעה היא עידן המידע. המהפכה שהביאה הטלוויזיה ולאחריה המחשב והאינטרנט הם הגורמים ל-"בעייה". כשאתם יושבים מול הטלוויזיה או המחשב, המוח שלכם מאבד בכל שנייה נתונה כמות מידע מדהימה. בשנייה אחת של סרט יש 24 תמונות - פריימים - כל אחת מהן מורכבת מאלפי פיקסלים. למעשה, אם אתם קוראים הודעה זו ברזולוציית מסך של 1024X768, בכל שנייה נתונה העיניים שלכן רואות 694272 ביטים של מידע רק על המסך. במספר קצת יותר נתפס, אתם מורידים (רק מהמסך) במהירות גלישה של חצי מגה ויותר לשנייה. אם תוסיפו את כל הקלט הויזואלי שלכם סביר להניח שמהירות ההורדה שלכם תגיע לכמה מאות ג'יגה בשנייה - בואו נראה את ספק האינטרנט שלכם מספק לכם כזו מהירות הורדה, הא? וזה רק הקלט הויזואלי. עידן המידע הביא עימו כמויות בלתי נתפסות של קלט מהיר שדורש עיבוד מהיר. הטלוויזיה והמחשב מכניסים בכם ביום אחד כמות מידע גבוהה משאדם ממוצע ב1913 היה מקבל לאורך שנה שלמה.
המוח האנושי הוא מכונה מופלאה. הוא לומד ומתאים את עצמו למצב המשתנה הזה. הוא מתפתח במהירות כדי לקלוט את שטף המידע הניתן לו, מתנהג כמו מכונית מהירה על כביש נוח... 
ואז.. הוא מגיע לעולם של הדור הקודם. הדור שלא גדל על טלוויזיה ומחשב. הדור הזה הוא עכשיו דור ההורים והמורים והוא לא מסוגל לתפוס את ההבדל בין מהירות העיבוד שלו לבין מהירות העיבוד של הדור הצעיר, "ההיפראקטיבי". פעילויות שההורים תפסו כמלאות מרץ נתפסות על ידי הדור הצעיר כאיטיות, משעממות וחסרות קלט. 
מוח המורגל בעיבוד אלפי ג'יגה של קלט אינטנסיבי מוצא עצמו מאולץ לתוך מערכת חינוך המותאמת לקצב של ראשית המהפכה התעשייתית. מערכת החינוך איטית, כמות הקלט אפסית... מכונית מהירה ורבת עוצמה מוצאת עצמה מקרטעת בדרך עפר משובשת... כל שהרגל רוצה זה טיפה ללחוץ על הגז, כי מה לעשות שפורשה מתנהגת טוב יותר במ100 קמ"ש מאשר ב25 קמ"ש?

אם אתם לא היפראקטיביים, נסו לנעוץ את מבטכם בנקודה ספציפית בקיר ולהתרכז בה. אל תחשבו על שום דבר אחר מלבד הנקודה הספציפית הזו... בתוך שניות לכל היותר, תמצאו את המחשבה שלכם נודדת. אתם תחשבו על מה שכתבתי, או על מה שעבר עליכם היום, על החשבונות, על הדברים שיש לעשות, אולי על הבחורה השקסית  שראיתם עוברת ברחוב או הכלב המעצבן של השכן שנובח כל לילה.... לא תצליחו להתרכז במוחכם ובעיניכם על אותה הנקודה ליותר מכמה שניות. הסיבה? חוסר קלט. 
עכשיו תחשבו שכל דבר שבא במהירות של פחות מכמה מאות ג'יגה של קלט בשנייה הוא מעניין בערך כמו להתרכז בנקודה אחת בקיר... זו היפראקטיביות.

טוב, כתבתי יותר מדי גם כך לפוסט ראשון. אמשיך לדוש בגורמים, בכישלונם של הפתרונות המוצעים על ידי אנשי המקצוע בפתרונות אפשריים ושאר ירקות בהמשך. 

אם יש לכם תגובות, מחשבות, שאלות - תגיבו :) מבטיח לא לנשוך :)


תמונות היום - כדי שיהיה קצת קלט ויזואלי:

רקפות מחוץ למנזר בלטרון

בריטני בעכו