חמש וחצי בבוקר. נוהג בדרכי לעבודה. דרך מילרטאון באובורן, קליפורניה מתירה נסיעה במהירות של 55 קמ"ש אבל הלילה אני נוהג במהירות של 25 קמ"ש בקושי. עובר עיקול בכביש ולוחץ על הברקס במהירות. שלוש איילות בוגרות עומדות על הכביש, בוהות לתוך האורות הגבוהים של האוטו. אני כמעט מכה את עצמי על הטיפשות ומוריד את האורות לאור רגיל. האיילות ממהרות לזוז מדרכי, עולות על גבעת החול שבצד הכביש, מדלגות מעל גדר בגובה מטר וחצי ומסתלקות לדרכן. מוזר לחשוב שלנהוג על אורות נמוכים יכול להיות בטוח יותר מלנהוג עם האורות הגבוהים אבל זו המציאות בכבישים של צפון קליפורניה. האיילים, הדביבונים, הסנאים, ארנבי הבר, השועלים, אפילו הבואשים... כולם יעצרו לבהות ברכב עם אורות גבוהים אך ינסו לברוח מדרכו של רכב עם אורות נמוכים. מטופש למדי אך זו המציאות.
זה הסתיו בצפון קליפורניה. בגובה של מעל 2000 מטר כבר יש שלג ובעלי החיים יורדים לאיזור שלנו (“רק" 600 מטר מעל פני הים). עצי האדר (מייפל) מחליפים צבע לכתום, העלים מתחילים לנשור. עד אמצע נובמבר, הם יהיו עירומים לחלוטין. בשבע וחצי בבוקר, הירח המלא עדיין זורח במערב (ראו תמונה למטה)...
ברדיו מדווחים על עוד תקרית באגם טאהו שבה דוב הצליח לפתוח דלת של מכונית ואז נלכד בפנים. זו הפעם השלישית החודש. איזור אגם טאהו שורץ דובים ועכשיו, כשקשה להם יותר למצוא אוכל באיזור שלהם, כשכל אוכלי העשב נסוגו לגובה נמוך יותר, הם מנסים לשדוד מבני האדם. הדובים אינם טיפשים. הם למדו לפתוח דלתות רכב מצפייה בבני אדם. הם יודעים לפתוח צנצנות ויזהו בקלות אילו צנצנות מכילות מזון שהם רוצים (דבש, חמאת בוטנים) ואיזה צנצנות הם מעדיפים להשאיר בלי פגע (חמוצים למיניהם).
זה הסתיו בצפון קליפורניה. בגובה של מעל 2000 מטר כבר יש שלג ובעלי החיים יורדים לאיזור שלנו (“רק" 600 מטר מעל פני הים). עצי האדר (מייפל) מחליפים צבע לכתום, העלים מתחילים לנשור. עד אמצע נובמבר, הם יהיו עירומים לחלוטין. בשבע וחצי בבוקר, הירח המלא עדיין זורח במערב (ראו תמונה למטה)...
ברדיו מדווחים על עוד תקרית באגם טאהו שבה דוב הצליח לפתוח דלת של מכונית ואז נלכד בפנים. זו הפעם השלישית החודש. איזור אגם טאהו שורץ דובים ועכשיו, כשקשה להם יותר למצוא אוכל באיזור שלהם, כשכל אוכלי העשב נסוגו לגובה נמוך יותר, הם מנסים לשדוד מבני האדם. הדובים אינם טיפשים. הם למדו לפתוח דלתות רכב מצפייה בבני אדם. הם יודעים לפתוח צנצנות ויזהו בקלות אילו צנצנות מכילות מזון שהם רוצים (דבש, חמאת בוטנים) ואיזה צנצנות הם מעדיפים להשאיר בלי פגע (חמוצים למיניהם).
לוקח את הפנייה החדה לדרך אופיר, הנמתחת במקביל לכביש הבינמדינתי 80. דביבון זקן יושב על הכביש עם שרידיה של שקית זבל. גנבים קטנים ומתוחכמים, הדביבונים האלה. אני עוצר ומסתכל עליו. הוא מסתכל אליי ומחליט שאני לא מאיים מספיק בשביל לרדת מהכביש. אני מתקרב לאט לאט. הוא מתעלם. אני פותח את דלת הרכב וטורק אותה. הרעש מקפיץ אותו והוא מסתלק במהירות, גורר עימו את שקית הזבל. רושם לעצמי מזכר בעל פה – לוודא שהחצר האחורית מאובטחת כראוי כשאני מגיע הביתה. אחרי האיילים יבואו אריות ההרים – פומות – ואלו ינסו להגיע אל העופות והעיזים.
יש משהו מרתק בלהיות בקליפורניה בתקופה שבין 1 באוקטובר ל1 בנובמבר. לאורך חודש אוקטובר הולכת הארץ ולובשת כתום.לא רק הסתיו. גם האנשים. מה הכוונה, אתם תוהים? ליל כל הקדושים. כולנו מכירים את המנהג האמריקני של "ממתק או תעלול" – ילדים מחופשים העוברים מדלת לדלת ואוספים ממתקים. יש משהו נורא אמריקני בזה (לפחות עד שחושבים על כך שזה לא מאוד שונה ממשלוחי המנות של פורים). מה שישראלים לא כל כך מצפים לו הוא עיטורי הבתים. כל בית שני מגדל לו קורי עכביש, עטלפים, רוחות רפאים ושאר קישוטים. האמריקנים מסוגלים להוציא כמות די מרשימה של כסף על הכנה של הבית לערב אחד (הוא ה31 באוקטובר, ליל כל הקדושים). יש בסוף את התמונות כך שתוכלו לראות בעצמכם. היכן אני אהיה בליל כל הקדושים? בעבודה כמובן. אני אשב לי עם דלי מלא ממתקים וכל ילד שרוצה יכול לבוא ולקבל ממתק. סתם, עוד דרך להתנחמד אל הקהילה. מדהים שלני, הבוס האזורי, נתן לי אישור לעשות זאת (ואף להציב מנורת דלעת [מבטיח תמונות]). מצד שני, נראה שלני נהנה מהגישה הישראלית שלי. לא יודע למה אבל אני בטח לא אתלונן.
יש משהו מרתק בלהיות בקליפורניה בתקופה שבין 1 באוקטובר ל1 בנובמבר. לאורך חודש אוקטובר הולכת הארץ ולובשת כתום.לא רק הסתיו. גם האנשים. מה הכוונה, אתם תוהים? ליל כל הקדושים. כולנו מכירים את המנהג האמריקני של "ממתק או תעלול" – ילדים מחופשים העוברים מדלת לדלת ואוספים ממתקים. יש משהו נורא אמריקני בזה (לפחות עד שחושבים על כך שזה לא מאוד שונה ממשלוחי המנות של פורים). מה שישראלים לא כל כך מצפים לו הוא עיטורי הבתים. כל בית שני מגדל לו קורי עכביש, עטלפים, רוחות רפאים ושאר קישוטים. האמריקנים מסוגלים להוציא כמות די מרשימה של כסף על הכנה של הבית לערב אחד (הוא ה31 באוקטובר, ליל כל הקדושים). יש בסוף את התמונות כך שתוכלו לראות בעצמכם. היכן אני אהיה בליל כל הקדושים? בעבודה כמובן. אני אשב לי עם דלי מלא ממתקים וכל ילד שרוצה יכול לבוא ולקבל ממתק. סתם, עוד דרך להתנחמד אל הקהילה. מדהים שלני, הבוס האזורי, נתן לי אישור לעשות זאת (ואף להציב מנורת דלעת [מבטיח תמונות]). מצד שני, נראה שלני נהנה מהגישה הישראלית שלי. לא יודע למה אבל אני בטח לא אתלונן.
קשה לשים את האצבע על מה ההיגיון ומה הסיפור מאחורי ליל כל הקדושים. זה הוא לילה שמוקדש לרוחות רפאים, לסיפורי אימה... ולממתקים. זהו לילה שאיננו חגיגה דתית, אף כי ה31 באוקטובר הוא היום שאותו הקדישה הכנסייה הקתולית לכל הקדושים שאין להם יום משלהם. זה הוא יום שמסמל את תחילתו של החורף, את החשיכה הגוברת (בימים אלה השמש זורחת פה ב7:30 בבוקר ושוקעת ב7 בערב), את הפחדים הקמאיים מפני הבלתי נודע ואת הרצון לאגור מזון לחורף...
כנסיות פרוטסטנטיות זועקות הטפות נגד ליל כל הקדושים. הם מארגנות ערבים אלטרנטיבים עם ממתקים ומשחקים אך בלי כל הפאגאניות של ליל כל הקדושים. מצחיק שאין להם שום בעיה עם העובדה שחג שהמולד היה חג אור פאגאני אבל ליל כל הקדושים מטריד אותם. ליל כל הקדושים הוא חג חילוני למעשה. חוגגים אותו פה יהודים, נוצרים, מוסלמים, הינדו ואתאיסטים גמורים. המשמעות הדתית שלו נשכחה לגמרי, כך נראה, ומה שנשאר זה משהו כמו פורים, רק בלי המגילה ועם הרבה פחות אוזני המן...
תמונות היום: מבט מערבה מרכב הפטרול, הירח זורח בשבע וחצי בבוקר. בתים מקושטים לכבוד ליל כל הקדושים
