אחד הדברים הכי מטרידים בקורס השמירה שאני עושה השבוע הוא כמות הזמן המוקדשת לאיך לכסת"ח את עצמך מבחינה חוקית. אם אדם מתרוצץ באמצע קניון עם סכין שלופה ומאיים על אנשים ושומר במדים מנטרל אותו תוך שימוש במינימום הכוח הנדרש ואז אוזק אותו ומחזיק אותו עד בוא המשטרה - הוא חשוף לתביעות בלי סוף.
"ברוך הבא לקליפורניה" אמר לי המדריך (בעצמו בריטי לשעבר שהיגר לארה"ב לפני 15 שנים) כשאמרתי משהו על זה.
אז כן, כשאתה עובד כשומר בקליפורניה, דע לך שפורץ חמוש שזה עתה עבר על סעיף 245 לחוק העונשין (תקיפה בנשק קטלני) עדיין עשוי לתבוע אותך על כך שמנעת ממנו להרוג את מטרתו...
טירוף, אבל זה העולם. אני לא צריך לאהוב את זה, רק לקבל את זה ולדעת שאם אני עובד נכון וחכם - וזה יותר קל לומר מלעשות, בואו לא נשלה אף אחד - אז אני די מכוסה :)
על חגורת הנשק של שומר ממוצע בארה"ב יש משהו כמו עשרה ק"ג של ציוד. פנס, מכשיר קשר, לפחות זוג אזיקים אחד (עדיף שניים - אחד רגיל ואחד אקסטרא לארג', עוד נחזור לזה), נשק פחות-מקטלני (תרסיס פלפל, שוקר חשמלי, טייזר וכו'), אלה (נשק שיכול לשמש כשנשק קטלני או בלתי קטלני בהתאם לשימוש הנכון) ואקדח... בעת עימות, החלק החשוב ביותר, מדגישים בקורס חזור והדגש, הוא לזהות נכון מה הוא מינימום הכוח הנדרש כדי לנטרל את הסיטואציה. אל תשלוף אקדח על מישהו אם שימוש באלה יספיק. אל תעשה שימוש באלה במקום שבו תרסיס פלפל או שוקר יספיקו. אל תשתמש בשום דבר במקום שבו אתה יכול פשוט לפתור את העניין בדיבורים וכו'... למי שמכיר את הסיפור עם ג'ורג' צימרמן והירי בטרייבון מרטין, יש לי חדשות עבורכם: לא משנה אם אתם מאמינים לגרסא של צימרמן או לאו, צימרמן אשם חלקית בכך שהמצב הגיע לשימוש באקדח כיוון שלא היו לו אופציות פחות קטלניות. הוא לא היה חמוש באלה, לא היה מצוייד בנשק פחות-מקטלני... כשזה הגיע לקרב פיזי, צימרמן היה במצב שבו אקדח היה האופציה היחידה וזו הייתה הפאשלה שלו, בלי קשר להאם היה מדובר בהגנה עצמית או לאו. לקח שחשוב לזכור.
הקורס עצמו סבבה. מחר היום האחרון של הקורס ויהיה חבל להיפרד מכל החבר'ה (14 אנשים בכיתה). במה שמרגיש כצעד בלתי נמנע החלקתי ישר לתוך התפקיד של ליצן הכיתה. בתור ישראלי, הפרספקטיבה היחודית שלי על אמריקה מאפשר לי להגיש בדיחות שאף אחד אחר לא היה מסוגל לספר בלי שמישהו ינסה לתבוע אותו... החבר'ה די תפסו על זה טרמפ והבדיחות בכיתה יוצרות אווירת לימוד טובה. וכך יצא שבמהלך אימונים בשימוש נכון באזיקים, מצאתי את עצמי עומד מול ניק, 1.92, משקל 160 קילו. אני, עם כל המטר שבעים וטיפה, מרגיש טיפה מאויים מול בחור כזה גדול. המדריך מעביר לי את זוג האזיקים שהם אקסטרא-לארג', כי מה לעשות שהאזיקים הרגילים לא מספיק גדולים. אני תופס את ניק, די בעדינות, כי דוגרי, מי רוצה לעצבן מישהו כזה גדול? אני מנסה להחליק את האזיקים על ידיו, נכשל באופן היסטרי... הוא קולט שאני קצת עצבני במעמד הנוכחי ואומר "אני נכנע, אני לא מתעסק עם הישראלי, הוא מוסדניק, הוא יעשה לי תרגי בקוואב מעעע-געעע (יעני קרב מגע)"... אני צוחק ובלי לשים לב, שם את האזיקים על זרועותיו, לוחץ נכון, והופה, הוא אזוק...
במציאות, לא נראה לי שאעשה דבר כזה בלי גיבוי.... פאק....
יהיה צורך להתאמן ולהתאמן ולהתאמן על כל מה שלמדתי השבוע כדי שהכל יהפוך להיות קל, מהיר ובלי מחשבה....
תמונות היום: גשר (שער) הזהב בסאן-פרנסיסקו, עטור עננים. בריטני ואני בפריסקו, בריטני ואני מעל העיירה וושינגטון, קליפורניה. הדגם של "הכנף המעופפת" של בריטני, שזכה בתחרות הדגמים של יריד גראס וואלי 2012..
