טוב, שבתי, אחרי איזה שבוע וחצי של לשכב במיטה עם 40 מעלות חום, גרון חסום וכלב שבוהה בי בעיניים גדולות חומות ומודאגות...
ביום שני, עם 39 מעלות חום וחרא של מצברוח מצאתי את עצמי שוב נוהג דרומה אל האקדמיה לאבטחה בשביל שמונה שעות של עזרה ראשונה בסיסית. חזרתי על הרבה דברים שכבר ידעתי (הנשמה מלאכותית, עיסוי לב-ריאות, סטים של 30 על 2 במשך חמש דקות) ולמדתי שני דברים חדשים - שימוש בדיפיברילטור נייד (מהסוג שנמצא, כך נדמה, בכל בניין משרדים בארה"ב) ושהצלב האדום האמריקני (שמאשר את הקורסים האלה ומנפיק את התעודה המתאימה בסוף היום) לא מלמד אנשים לבדוק דופק בעורק התרדמה (הקארוטיס בלעז). למה לא? כי יותר מדי אנשים לא מצליחים לבדוק בצורה מיטבית ומבזבזים זמן יקר.
אז נכון, אם בנאדם ללא נשימה, עיסוי לב-ריאות יהיה, כנראה, הכרחי בלאו הכי, אבל מה לגבי שימוש באותו דיפיברילטור נייד. הרי ידוע - לפחות, אני מקווה שהקורא היקר יודע - שההלם החשמלי לא גורם ללב שעצר להתחיל לפעום מחדש. להיפך. הוא עוצר את הלב לשבריר שנייה, בתקווה שהמוח יתעשת ויאתחל את הלב, כמו מחשב מגמגם אחרי שלחצתם על כפתור הריסט.
אז מה קורה אם אתם נותנים שוק מדיפיברליטור לאדם בלי נשימה ועם דופק? בפוטנציה, החמרתם את המצב. אז נכון, הדיפיברליטור הנייד אמור לזהות דופק באופן עצמוני... אבל המכשירים האלה ידועים לשמצה באנליזה שאיננה תמיד נכונה ואם הוא לא יקלוט דופק אצל אדם עם דופק ויזפזפ אותו... אני אפילו לא רוצה לחשוב מה יקרה.
אז עניתי על השאלות במבחן המסכם כפי שהצלב האדום האמריקני רוצה שאענה וידעתי שאמשיך ללכת עם הנוהל של בדיקת דופק בקארוטיד במקרה חירום אמיתי.
חוץ מזה, הייתי בבית כל השבוע, חולה מת ומדמדם לעיתים... בריטני חשבה לקחת אותי לבית חולים בנקודה מסויימת אבל שכנעתי אותה שלא צריך. איך ידעתי, אתם תוהים? לא פעם ראשונה שיש לי כזו דלקת גרון. היו לי שלוש כאלה בעבר, כולן הרגישו אותו הדבר בדיוק, בראשונה הגעתי לבית חולים ותקעו לי אינפוזיה, רשמו לי אנטיביוטיקה ואז החליטו שזה בעצם ויראלי (תודה רבה, קפלן, לא יכולתם לוודא לפני שתקעתם לי אנטיביוטיקה?).
אתמול יצאתי לראשונה מאז יום שני... אתמול היה יום חמישי ה14, יום ולנטיינז... התלבשתי במיטב המחלצות, גררתי את בריטני (והכלב) למסעדת קיינז הזכורה לטוב, שם כבר חיכה, כאילו במקרה, זר שושני סטארגייזר לבנים, על השולחן. בהתחלה היא הסתכלה על הזר בלי להבין מדוע יש כזה דבר גדול באמצע שולחן האוכל . רק אחרי שהתיישבה והזיזה את הזר כדי שתוכל לראות אותי, קלטה לפתע שזה השולחן היחיד שעליו יש שושנים.... ובתזמון מושלם אישה שישבה שני שולחנות מאיתנו לחשה לבן זוגה בלחישה רמה שנשמע היטב בכל המסעדה "היא קיבלה זר פרחים"... נוטפת קנאה, האישה הזו. אין לי ספק שבן זוגה ישלם על כך... האוכל היה מעולה - בריטני אכלה טורטליני גבינה ברוטב שמנת, אני אכלתי פסטה, שרימפ וזנב לובסטר... וכל שלוש דקות מישהו שעבר לידנו עצר כדי לנעוץ מבט בזר הריחני....
כשיצאנו, בריטני התעקשה להחזיק את הזר (בעוד שאני מחזיק את קופסאות הטייקאוואיי) וזה אמר הכל...
שיחקתי אותה :D
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה