טוב, סליחה שככה התנתקתי קצת. היו לי כמה שבועות עמוסים, הן פיזית והן רגשית. אחרי 14 שנים ו250 אלף מיילים פחות או יותר, הקוגאר של בריטני הגיעה לקצה חייה. האטם הראשי של הראדיאטור התפוצץ בקול ענות חלושה והמנוע נחנק באמצע כביש מהיר 49. למרבה המזל, לא היה אף אחד מאחוריה והיו שוליים רחבים כך שהיא יכלה לרדת לשוליים בצורה בטוחה. עצוב אבל למרבה המזל לא מפתיע. בריטני קיבלה את הקוגאר מאחותה הגדולה ב2008, כשההנחה הייתה שהקוגאר תשרוד חצי שנה עד שנה מקסימום ותיתן לנו זמן להתארגן על רכב אחר. היא שרדה למעלה מארבע שנים וכמעט שישים אלף מייל (משהו כמו 100,000 ק"מ) עם משהו כמו 300-400 דולר בשנה על תחזוקה ותיקונים. בכלל לא נורא.
אז ראשית נזקקנו לרכב שיחליף אותה. כרגע אין לנו את המשאבים לקנות רכב חדש חדש, אז לאחר חיפוש קל מצאנו שברולט אוואו שנת 2006 תמורת 3000 דולר. התכנון - שהיא תשרוד לנו חצי שנה עד שנה מקסימום ותיתן לנו זמן להתארגן על רכב אחר. נשמע מוכר? :)
מעבר לכך, אשר יגורתי בא לי - עבודה במשרה מלאה עם שעות קבועות. אחרי שנים של עבודה חופשית כמתרגם, הנה אני מחזיק משרה מלאה קבועה ויציבה. איכס.
תמורת עשרה דולרים לשעה - לא רע כמשרה התחלתית - אני עובד כשומר בקהילה של עשירים (תחשבו סביון) במרחק 30 מייל מהבית. העבודה כוללת ניפנוף לשלום למכוניות שעוברות, פטרול עם רכב וכמבן לספק סיוע במקרה חירום. לא עבודה קשה במיוחד ובאמת שאין לי על מה להתלונן. העובדה שחברת האבטחה מספקת ביטוח חיים, ביטוח רפואי ועוד כל מיני טובות הנאה בהחלט מוסיפה.
מעבר לכך, לפני שבוע וקצת התגלה אוצר סנטימנטלי במחסן הבית. לאבא של בריטני היה אקדח 0.22 שיוצר על ידי אייוואר ג'ונסון (Ivar Johnson) בשנות ה40 של המאה הקודמת. האקדח אבד לפני שנים רבות ונחשב כאבוד לנצח עד שבמהלך נבירה בג'אנק שבמחסן התגלה האקדח במקרה. בריטני לקחה אותו, ניקתה אותו וטיפלה בו. בבדיקה אצל חרש נשק מקומי התברר שהקנה הישן איננו בטוח יותר, וכך הפך האקדח ללא יותר מאשר חתיכה מוזיאונית לתלות על הקיר (ערכו, אגב, עומד על פחות מ100 דולר, כך שגם למכור אין טעם).
זהו.
אני אשתדל לכתוב כאן לעיתים קצת יותר תכופות.
בכל מקרה יהיה טוב.
תמונות היום:
האקדח של בריטני. אני בעבודה. אני רוכב על פיפאר.
