זהו, אז השעה נכון לכתיבת פוסט זה היא עשר בבוקר שעון קליפורניה, יום ראשון בבוקר. הראש הולם והעיניים טרוטות אבל המוראל גבוה והנוכחות של הכלב (שחורפ על המיטה כאילו אין מחר) גורמת לבוקר המעונן הזה להיראות חיובי.
עד שלוש בלילה הייתי בעבודה בחוץ, עובד כבאונסר (מקפיצן אליבא ד'בריטני) בפאב מק'גיז שבנוואדה סיטי. חלטורה בינת חלטורה - שני לילות בשבוע, שש שעות כל לילה, 100 דולר פלוס מינוס, וטיפים. תוהים למה? ברק אובאמה. הכלכלה האובמיסטית הורגת פה את הכל (תזכורת לעצמי - הפוסט הבא יהיה על הסיבות לקריסה הכלכלית הקריבה והולכת של אמריקה). אין עבודה בערוצים הרגילים, לא לי ולא לבריטני. הייתם חושבים שלפחות לבריטני, עם ההכשרה שלה., יהיה משהו, אבל זהו - אחת התוצאות הראשונות של "מהפכת הבריאות" היא שכל שירותי הבריאות עוברים קיצוצים נרחבים. "מהפיכת הבריאות" של אובאמה הורגת גם את הכלכלה וגם את מערכת הבריאות.
אז זהו, צריך למצוא אפיקים נוספים של הכנסה ועם לעבוד כבאונסר זה מה יש, אז זה מה שאעשה. לפחות נוואדה סיטי שבקליפורניה איננה בדיוק לוס אנחלס או תל אביב - הקהל די רגוע ואין הרבה חיכוכים בין אנשים. עצם העובדה שחלק ניכר מבאי הפאב הם לקוחות ותיקים מקל על הפרדה כשיש בעיות ועד עתה לא היו מקרים שבהם נאלצתי לעשות שום דבר מעבר ללהוביל מישהו החוצה בתקיפות מנומסת. הסכנה היחידה שבאמת יש במק'גיז היא שאתחרש - איך אנשים מסוגלים להאזין למוזיקה חרטא שהדי-ג'ייז השונים מנגנים שם זה פשוט מעבר להבנתי. הייתי שם עד 2:30 בבוקר, ואז נהגתי הביתה בשלג - חוויה מאוד מפוקפקת כשאתה נוהג בפורד קוגאר שנת 99 עם הנעה קדמית ו-ווישרים חורקים.
סדר היום הכלכלי של המשפחה קצת נדחה בגלל המצב הנוכחי. כרגע, בראש האג'נדה יש לנו את הצורך ברכב חדש. מחוץ לבית חונים חמישה כלי רכב וכולם, עד האחרון, בעייתיים מאוד. ראשית, יש שני רכבי פורד אקספלורר שנת 2004. שניהם עם בעיות שונות. הסיבה העיקרית להחזיק בהם היא שכשיש שלג, אלו כלי הרכב היחידים שהם בטוחים (יחסית. באופן כללי לנהוג בשלג זה לא בטוח). לאלו תוסיפו את הקוגאר של בריטני. בשנות השבעים, כשמרקיורי הייתה חברה נפרדת וייצרה את הקוגאר זו הייתה מכונית די דפקטית. כשפורד (שהיום מחזיקה במרקיורי) החייתה את המותג היא כנראה החליטה לבדוק כמה גרוע אפשר לתכנן מכונית. תארו לכם רכב ספורט (לכאורה) שמתחיל לרעוד ב90 קמ"ש... וצריך להוציא את כל המנוע כדי להגיע אל תיבת ההילוכים - בלי צחוק. הקוגאר שנת 99 נחשבת למה שנקרא פה בארה"ב "לימון" ומסיבה טובה. לשלושת הרכבים האלו (שמשמשים בית אב של ארבעה אנשים במקום שבו תחבורה ציבורית לא קיימת וחנות המכולת הכי קרובה נמצאת במרחק של ארבעה קילומטרים בקו אוויר) מצטרף הטנדר - שבי 2500 - שנת 2005 והוא כלי הרכב הכי בטיחותי והכי אמין שיש לנו. רק מה, הוא אוכל משהו כמו ליטר דלק לשישה קילומטר כך שאנחנו משתמשים בו בצורה מאוד מאוד בררנית. מחירי הדלק פה יהרגו אותנו אם לא. אחרונה חביבה - פונטיאק ת'נדרבירד שנת 1968. הטי-בירד של בריטני. לטי-בירד מנוע של מכונית משטרה, היא מאיצה מאפס למאה במהירות של מטוס קרב. היא גדולה, רחבה ורבת עוצמה ותתפלאו - אוכלת ליטר ל15 ק"מ, שזה מעולה, לא משנה איך תסתכלו על זה. רק מה - בגלל שהיא נחשבת "רכב אספנות" ובגלל שהיא לא אוכלת דלק נטול עופרת - לנסוע בה זה פרוצדורה. תוסף העופרת שצריך להוסיף לדלק נטול עופרת פה כדי שהיא תיסע כמו שצריך עולה הרבה אז שוב אנחנו חוזרים לשימוש מאוד בררני.
אז בראש האג'נדה הכלכלית זה לקנות רכב חדש. החלטנו שאנחנו מסכימים על סובארו אאוטבק, גרסת הסטיישן של האימפרזה כיוון שהיא אמינה, זולה לשימוש וגדולה מספיק לצרכינו. מתי נקנה? לא בטוח. כנראה לקראת סוף השנה. אם הקוגאר תשרוד עד אז, לפחות. מדהים שהרכב הזה היה לימון לפני 14 שנים והוא עדיין על הכביש...
יאללה, בירברתי מספיק.
יום טוסט לכולם.
תמונות היום: אייל קנדי עם שרך בקרניו. לפי האינדיאנים של צפון מערב ארה"ב, לראות אייל ששיח או שרך ירוק מסובך בקרניו זו סגולה לפריון ולידה. צל ובריטני בוחנים אלפקה בתצוגת האלפקות של גראס וואלי, 2010. בי-17 מבצר מעופף, עם פי-51 מוסטנג אמריקני ומסרשמידט 109. הציור הוא של בריטני (מוכשרת, הא? :) ) יהיה טוב, חברים :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה