מישל אנטואנט

ביום שבת, בתום משמרת בוקר (06:00 - 14:00) אספה אותי בריטני מהעבודה וביחד נסענו לווינכו (WinCo),  מגה-סופרמרקט והמקום הכי זול לקנות בו מזון בין גראס וואלי לוואלחו (כמעט מאה וחמישים מייל מהבית).  בדרך כלל אנחנו עושים את הקניות שלנו בגראס וואלי, בסופרמרקטים המקומיים, אך מדי פעם, כשמגיע הזמן לעשות קנייה גדולה, אנחנו יורדים לווינכו. מאז שהתחלתי לעבוד כשומר במרחק של חמישה ק"מ בקו אוויר מווינקו זה נעשה אפילו פשוט יותר. 

החיסכון בקנייה גדולה בווינכו הוא עצום - אם ביום שבת יצאנו עם חשבון של 250 דולר פלוס-מינוס (ומספיק אוכל לחודש וחצי), בגראס וואלי החשבון על אותה כמות מזון היה יוצא בסביבות ה350 דולר. הבדל לא קטן. 

תוהים מה לעזאזל קנינו שיצא לנו אלף ש"ח על מזון במקום זול? 

קנינו אוכל יחסית בריא. קנינו ירקות מוקפאים, בשר דל שומן, דגים, פירות ים, לחם מחיטה מלאה (רק 50 קלוריות לפרוסה - לא רע בשביל לחם), גבינה טובה... בקיצור, קנינו אוכל לחודש וחצי שיאפשר לי להמשיך ולהוריד את הכרס ויאפשר לה להמשיך לשמור לא לאבד עוד משקל.

כל זה טוב ויפה. אחרי הכל בריטני ואני מכניסים מספיק בשביל להרשות לעצמנו לאכול טוב. אבל רק לשם ההשוואה - אם היינו חיים על פסטות, פיצות, ארוחות מיקרוגל זולות... היינו יכולים לחסוך 100 מתוך ה250 דולר שהוצאנו.

רק מה, בריטני ואני צריכים להאכיל רק את עצמנו ואנחנו מכניסים די טוב. משפחה אמריקנית ממוצעת לא יכולה להרשות לעצמה לאכול כל כך טוב. אין מה לעשות, הדמוגרפיה לא משקרת - מרבית המשפחות הענייות הן משפחות מרובות ילדים ולמרביתן אין את הכסף להרשות לעצמן לאכול לשובעה, קל וחומר לאכול טוב. חלק ניכר מתושבי אמריקה חיים על פסטות, על ארוחות מיקרוגל שמנות, על בשר פיגולים עם 47% שומן (ואני לא צוחק, אם אתם רוצים לקנות בשר טחון זול - בשר בקר עם 47% שומן זה הכי זול שיש). זה לא נעשה לגמרי מבחירה. חצי קילו פסטה יעלה לכם קצת פחות מחצי קילו מלפפונים - וחצי קילו פסטה זה הרבה יותר אוכל מחצי קילו מלפפונים. ההבדל בין בשר בקר טחון עם 25% שומן לבשר בקר טחון 7% (שזה מה שבריטני ואני אוכלים) הוא כמעט כפול במחיר. 

כהערת אגב - אם אתם באמת מוכנים לשלם הרבה על בשר, יש קצב בגראס וואלי שמשמש כנקודה למכירת בשר ציד. אנשים עם רשיונות ציד מביאים אליו את מה שצדו ומוכרים את זה אצלו. אפשר למצוא בשר איל, ארנבת, שלו בר (טוב לישראלים במדבר), פסיוני בר, תרגולי הודו פראיים ומה לא... ירך אייל נמכרת במחיר של 14-15 דולר לליברה (חצי קילו) לכל הפחות (היו מקרים שבהם זה הגיע לפי 2) ומדובר בבשר מעולה...פעם-פעמיים בשנה אנחנו מרשים לעצמנו להתחזר ולקנות משהו שם...

בכל מקרה, הנקודה היא שאוכל גרוע הוא זול בהרבה. זה חלק מהסיבה שאמריקה היא ארץ של שמנים...

ובחלק הזה החליטה מישל אובמה, אשת הנשיא, להילחם.

רגע של היסטוריה. לא לא, לא היסטריה. רק היסטוריה. ההיסטריה זה בבית הלבן. מספרים שבימיה האחרונים של המלוכה בצרפת, תהתה המלכה מרי אנטואנט על מה ולמה מוחים האזרחים. "הם רעבים, אין להם לחם," נאמר למלכה, שענתה בלי לחשוב "שיאכלו עוגות!" האם יש אמיתות לסיפור - לא ידוע. אבל הסיפור ממחיש היטב את הניתוק של משפחת המלוכה הצרפתית מן המציאות היומיומית של האזרח הממוצע.

וזו אלגוריה כל כך טובה למישל אובמה. לפני כמעט ארבע שנים הודיעה הגברת הראשונה (שאגב - לא נבחרה לתפקיד ואין לה שום סמכות אמיתית) שהגיע הזמן לשנות את הרגלי האכילה של אמריקה. בדוגמא קלאסית של הניתוק מן המציאות  שחווה משפחת אובמה, הודיעה מישל שהיא תפעל באמצעות בעלה להקשות על סופרמרקטים ברחבי אמריקה למכור מזון גרוע. ההיגיון האובמיסטי הקלאסי גרס כי אם לא יהיו להם פסטות, לחם ובשר שמן, האיכרים הבורים יאכלו ירקות, פירות וטופו (איכס...)

"אין להם ירקות? שיוכלו קינואה!" צווחה מישל אנטואנט. 

המהלך לא צלח (השבוע פסק בית המשפט העליון של אורגון שהתערבות זו בשוק תהיה לא חוקתית ממילא) אבל היווה דוגמא מושלמת למה שקורה בבית הלבן

הנשיא אובמה ואשתו חיים לפי איזו תיאוריה מטורפת שהתוותה על ידי אקדמאים במגדלי שן מרופדי מימון... הזוג אובמה חי בבית הלבן, מנותק מן המציאות ולא מסוגל להבין כמה היא מתנגשת עם התיאוריה שלהם. 

זו הסיבה לבלאגן עם סוריה. זו הסיבה לבלאגן עם ביטוח הבריאות.. וזו הסיבה לפעולות ההזויות למדי של משטר אובמה...

בקולורדו בשבוע שעבר הודחו שני סנאטורים דמוקרטים מהסנאט של קולורדו בבחירות הדחה (Recall Vote). ציבור הבוחרים לא התרשם מהשטיקים הפוליטיים שהשניים שלפו כדי לתמוך בחקיקה נוקשה יותר לגבי הגבלת נשק והחליט שהם לא מייצגים אותו נאמנה והתוצאה - הדחה בבחירות דמוקרטיות. לשם שינוי המערכת עבדה כפי שהתכוונו האבות המייסדים.

הלוואי ואפשר היה לארגן כאלו בחירות גם עבור אובמה...

תמונות היום:

בחוות הרכיבה של האני. מאחוריי, פיפאר (הסוס שעליו אני רוכב) ואווידה (Aveda), סוסת פריז'יאן מדהיממת. בריטני על אווידה (נכון מדהיממת?). הצעדים הגדולים של סוסי הפריז'יאן ניכרים בתמונה השלישית.