טוב. ראשית כל רציתי לומר תודה. תודה למי שקרה את הפוסטים האחרונים והיה לו אכפת. תודה למי ששלח מילות תמיכה, חיבוקים וירטואליים ואהבה. אין לכם מושג כמה טוב זה עשה לנו. אנחנו עם הפנים קדימה, אל עתיד טוב יותר.
אתמול אחר הצהריים העופות היו רעשניים במיוחד. תמיד יש פטפטת בלול - אחרי הכל, קשה להחזיק 22 עופות בלי שיעשו רעש. אבל אתמול אחר הצהריים היה ממש רעש. פטוניה ונעמי, שתי האווזות, צווחו אחת אל השנייה במשך שעה, מה שגרם לי לצאת ולשבת עם האקדח. האווזות הן מערכת האזעקה שלנו. כשמשהו שהן לא מכירות או מפחדות ממנו מתקרב לחצר האחורית הן פוצחות מיד בהתראות. מתוך הנחה שמדובר בזאב ערבות או אולי אפילו פומה - לפני שבוע נצפתה אחת במרחק של פחות מק"מ מהבית שלנו - ישבתי שם וחיכיתי. האווזות המשיכו להרעיש אף כי לא יכולתי לראות שום דבר. הברווזים גם הם היו באי שקט, מגעגעגים בלי הפסק ומדי פעם עוצרים ומסתכלים אלי כאילו הם מצפים ממני להבין משהו...
הרעש היה כל כך לא טבעי שאפילו ההורים של בריטני העירו על כך...
ואז,אתמול, ב8:45 בערב שעון מקומי, רעדה האדמה. בריטני ואני ישבנו בחדר שלנו, בקומה השנייה של הבית. בהתחלה חשבנו שמדובר במייבש הכביסה - מכונה בת 20 שנה שמרעידה את כל הבית מדי פעם - אבל כשהמיטה החלה לזוז היה ברור שמדובר ברעידת אדמה של ממש. רעידות אדמה כאן אינן דבר בלתי רגיל. אנחנו במרחק של פחות מ200 קילומטר מקצה שבר סאן-אנדראס, השבר הטקטוני הענק שמשתרע מסאן פרנסיסקו דרומה אל לוס-אנג'לס ואף דרומה יותר (דומני שאורכו מעל ל1200 ק"מ). תיאורטית, אם הרעידה הגדולה שכולם מדברים עליה תקרה בשבר סן-אנדראס, כל מדף החוף של קליפורניה ישקע אל הים, השפלה בה נמצאת סקרמנטו תוצף ואנחנו נהיה לפתע במרחק של עשרה ק"מ בקו אוויר מהים. מצפון מזרח יש את השבר של אגם טאהו, שהוא לא גדול מאוד אבל די פעיל. בממוצע יש שתיים או שלוש רעידות אדמה מורגשות כאן באיזור בכל שנה. זו של אתמול הייתה חזקה במיוחד. מרכזה היה באיזור סוזאנוויל, מרחק 150 ק"מ צפון-מזרחה מכאן והרעידה - בעוצמה של 5.7, לפי השירות הגיאולוגי האמריקני, הורגשה לפחות עד סקרמנטו ודייוויס.
עד כמה שידוע לי, לא היו נפגעים ולא נגרם נזק רציני לשום דבר.
זה גרם לי לתהות שוב על רגישותם של בעלי חיים. האם העופות חשו ברעידה המתקרבת? האם סתם צירוף מקרים מוזר? צל התנהג פחות או יותר כרגיל וכנ"ל העיזים... אז... מה אני אמור להסיק מזה?
זהו...
לאט לאט, החיים פה חוזרים למסלולם, פחות או יותר... יש תחושה חיובית באוויר, ואנחנו עם הפנים קדימה :)
שיהיה שבת שלום ומבורך
תמונות היום: צל מרוצה מהאוכל שקנינו לו, אלינור (בקדמת התמונה) האווזה הסינית וגווניביר (מאחור) הברווזה הזהובה, בנות חודשיים כמעט, עושות אמבטיה. זוג חומטים קליפורנים בחצר האחורית שלנו. אין לי מושג אם מדובר בחיזור או טריפה....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה