טוב, חשבתי הרבה אם אני רוצה לכתוב על מה שמטריד אותי בשבוע וחצי האחרונים ובסוף החלטתי לכתוב על זה, כי יש לי הצורך לומר את זה בקול, הצורך שמישהו ישמע, גם אם אף אחד לא יקרא, לא יגיב ולא יהיה לאיש אכפת....
לפני שבועיים גילינו שבריטני בהריון. אחרי שתי בדיקות שחזרו חיוביות הלכנו למרפאה המתעסקת בהיריון ופוריות פה בגראס וואלי ושם אישרו שאכן, התוצאות חיוביות. היריון בן חמישה שבועות עד שישה שבועות.
חיכינו לזה די הרבה זמן ולרגע קט הייתה שם המון שמחה והמון התרגשות...
וזה לא נמשך אפילו שלושה ימים.
באמצע הלילה ביום שני לפני שבוע וקצת, בריטני חשה בכאבים בצד הבטן, תחושת לחץ לא נעימה. נסענו לבית החולים ואחרי בדיקות של HCG החליטו לעשות אולטראסאונד וקבעו שההריון הוא חוץ-רחמי. בבת אחת, כל השמחה התפוגגה. אי אפשר להמשיך את ההיריון. מאימא לעתיד, בריטני הפכה בבת אחת לאישה בסיכון. יכולתי לראות את החיוך והאושר פשוט נמסים וכל מה שנשאר זה אכזבה ודאגה.
אז זהו, עושים לנו טיפול בMTX שזו תרופה שאמורה לטפל בזה לבד. ביום שישי אנחנו אמורים להגיע לקבל את המנה הסופית, שתביא לסיום ההיריון.
אני לא יכול להכחיש שיש בי המון תחושה של אכזבה... די חיכיתי לזה ונורא רציתי את זה והנה זה הגיע... ונלקח.
אבל מה באמת כואב לי זה שזה נורא קשה לבריטני. היא מרגישה כאילו היא אכזבה אותי, כאילו איכשהו זו אשמתה. קשה לה עם זה והיא מפחדת שאולי תמיד יהיו לה הריונות חוץ-רחמיים... פחד לא מאוד ריאלי, אבל פחד לא צריך להיות ריאלי כדי להיות מפחיד.
אז זהו. אפילו לא הספקנו לספר לאף אחד, ועכשיו גם לא נספר, כי מה לעשות שהאכזבה קשה וכואבת לשנינו. אני כרגע תומך בה ואוהב אותה ונותן לה את כל מה שהיא צריכה כדי לדעת שאני לא חושב שהיא אשמה. זה הרגע שבו ההבטחה להיות לה כהר כשהיא צריכה מישהו להישען עליו מתקיימת במלוא מובן המילה.
אבל זה משאיר אותי בלי מישהו להישען עליו ולפעמים גם אני רוצה לצרוח ולכעוס ולהיות מאוכזב מהמצב.
ואז אני יושב פה וכועס על אלוהים. לא בגלל שאלוהים עשה את זה. אני לא מאמין שאלוהים יושב כמו איזה שחקן Sims וקובע את כל הפעולות שיעשו כולם... אלוהים לא עושה את הדברים הרעים ולא את הדברים הטובים. לפחות, אני לא מאמין שהוא עושה זאת ישירות. אלוהים נותן לבני אדם לפעול איך שמתאים להם...
רק, לפעמים אני חושב שבעולם שהוא בנה יש כמה באגים שאפשר היה אולי לתקן. הריונות חוץ-רחמיים למשל.
לפעמים אני כועס על אלוהים, לא בגלל שהוא אשם אלא בגלל שהוא אלוהים והוא לפחות מבין למה אני כועס.
אז זהו... זה מה שעובר עליי.
מקווה שהשבוע שלכם טוב יותר.
וואו, אהוד.... אין מילים.
השבמחקקודם כל - תרגיש חופשי להשען, כמה שצריך...
ואתה יכול למסור לבריטני שיש לה המון מזל. מזל שגיליתם בזמן, כי גילוי מאוחר יכול להביא לסיכון חיים, ואיבוד של חצוצרה ושחלה. אמנם איבדתם הריון, אבל קחו את זה כמשהו חיובי - המערכת עובדת. הגוף יודע להכנס להריון ואתם פוריים. בהריון הבא - לבדוק הכפלה של HCG מייד עם הגילוי. בדיקה ראשונה מיד ועוד אחת יומיים אח"כ, צריך להכפיל פי 1.5-2. אמנם הסיכון בהריון הבא שיהיה חוץ רחמי עולה, אבל הוא עדיין קטן, ורוב הסיכויים שתקלטו שוב ואפילו מהר (הגוף מפצה...). יש לי אמא שתי חברות שעברו בדיוק מה שאתם עוברים. אמא שלי היתה על סף מוות מהסיפור (גילוי מאד מאד מאוחר) ויצאה מזה, והחברות שתיהן אמהות היום. אחת בצורה הטבעית והרגילה, והשניה, שעברה פיצוץ של החצוצרה וקשיים נוספים (לא קשורים כנראה) - ע"י IVF ויש לה תאומים...
זה לא אשמתה של בריטני, ודאי שלא שלך. נפלתם בצד הגרוע של הסטטיסטיקה, ואני מאחלת לכם שזו תהיה הפעם האחרונה.
ממליצה לך על פורום אבדן הריון בתפוז. אפשר לקבל שם המון תמיכה (אם כי הרוב הכמעט מוחלט הוא נשים, זה פורום מאד תומך...).
אהוד, אתם תהיו הורים, אני מאמינה שדי בקרוב (טוב, נו, צריך לחכות 3 חודשים אחרי הזריקה) ואתם תהיו הורים נפלאים. אתם אוהבים, יציבים ואני בטוחה שתתנו לילדים שלכם את הנשמה. עד אז - פשוט קחו קצת אויר...
ובמילות השיר של ריטה:
זה יבוא, אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר לא להפגע,
יפעם בקצב רגיל
זה יבוא כמו שהטבע רגיל
תמיד פה בשבילכם
טלי (tallyco)