איך סוציאליזם יוצר עוני

הבוקר יצא לי לארח את ידידי צ'ארלי קינג בביקור שערך בגראס וואלי לכבוד יום החיילים (Veteran's Day) החל ביום שני הקרוב. החשיבות של הכרה בפועלם של אלו שהתגייסו לכוחות המזויינים האמריקניים הוא אחד הנושאים הפוליטיים היחידים שצ'ארלי ואני מסכימים עליו. צ'ארלי הגיע לגראס וואלי למפגש עם ארגון משפחות החיילים של מחוז נוואדה, ארגון התנדבותי שמסייע לחיילים השבים מעיראק ואפגניסטן להסתגל לחיים האזרחיים. רוב המתנדבים בארגון הם חיילים לשעבר ובני משפחות של חיילים. ליאה, אחת המנהיגות היא אימא לשני חיילים, האחד יושב בבסיס הצי בנורפולק, וירג'יניה, מרחק יבשת שלמה, השני החליט לעשות עוד פריסה לאפגניסטן (שנייה במספר עבורו). היא ואני מכירים כבר שנה ולכבוד הפעילויות שהיא מתכננת השנה, החלטתי לנצל את קשריי עם צ'ארלי קינג, שהוא מפיק ברדיו האזורי של סקרמנטו, ולקדם קצת את הארגון.

אם תרצו, אני אכתוב עוד על זה בפוסט אחר. מה שאני רוצה לכתוב עליו כאן הוא החדשות העסיסיות שצ'ארלי חלק עימי על כוס קפה נמס של עלית. חברת אפל הולכת לפתוח קו ייצור בארה"ב, אחרי שנים שבהן כל היצור שלה היה באסיה. “אין לי ספק,” הוא הצהיר, “שהם יפתחו מחדש את המפעל שלהם באלק גרוב (Elk Grove) ויספקו לנו כמה אלפי מקומות עבודה"

לא יכולתי שלא לצחוק.

כמה שאתה אופטימי" אמרתי לו, “אתה רוצה להתערב שהם לא יבזבז ו את הזמן על קליפורניה?”

צ'ארלי ואני התערבנו (על בירה, כי אני לא מתערב על שום דבר שיש לו משמעות) והנה, שעתיים לאחר מכן, הודיעה אפל שאת פסי היצור שלה היא תפתח באריזונה וטקסס. צ'ארלי, שבאותו זמן היה עסוק בליהנות מאוכל קורני (יעני אוכל בסגנון קורנוול, אנגליה) כמעט נחנק. “אני לא מבין,” הוא אמר בהפתעה, “באלק גרוב כבר יש להם מפעל, משרדים והכל.”

“זה בגלל שאתה דמוקרט,” אמרתי לו בעקיצה ידידותית.

אז לא, זה לא שיש לי איזו יכולת נבואית. גם מידע פנימי מאפל אין לי... אז איך ידעתי?

במילה אחת: רגולציה. ידה הכבדה של הרגולציה הקליפורנית עושה כל שהיא יכולה להרחיק עסקים (ומקומות עבודה) מקליפורניה. כל עסק בקליפורניה כפוף למאות חוקים ותקנות שחלקם מטופשים, חלקם דראקוניים ורובם בלתי נחוצים. בעל עסק או חברה יעדיף כנראה לפתוח עסק באמצע בגדד לפני שיכנס לביצה הקליפורנית. גם אם אתם לא כל כך מתעניינים בכלכלה, לא קשה להבין את העקרון הפשוט – יותר בירוקרטיה, יותר מיסים, יותר כואב ראש = פחות עסקים. המיסוי הרצחני, הביורוקרטיה, הרגולציה – אלו הדברים שמרחיקים מכאן עסקים. לאפל עדיף כלכלית לקנות שטחים ולהקים מפעלים מאפס באריזונה וטקסס מאשר לחזור לתשתיות הקיימות בקליפורניה.

זו היא עוד דרך שבה הסוציאליזם יוצר עוני. קליפורניה היא מדינה ליברלית, פרוגרסיבית, סוציאליסטית... ווהיא מדינה שבה 22% מהתושבים נמצאים מתחת לקו העוני, יש לה מיליארדים של חובות ומבחינת החינוך היא נמצאת בתחתית. הסוציאליזם החזירי – זה שדורש "לקחת מהעשירים ולתת לעניים" מבריח מכאן את הטייקונים "המרושעים" – אלה שמייצרים מקומות עבודה. משום מה לא נראה שלבכיינים ששונאים את הטייקונים יש בעיה עם מיליונרים שאינם מייצרים מקומות עבודה (כל הכוכבנים של הוליווד למשל). הם יקללו את שמם של בעלי חברות כמו אינטל (שמשלמת משכורת לעשרות אלפי אנשים) ואפילו סקיוריטאס (כמה מאות אלפי מקומות עבודה?) אבל באותו זמן יעריצו ריקא בלתי תורם כמו ג'ורג' קלוני או מי שלא יהיו הכוכבנים התורניים... קלוני אגב, מחזיק שני מנקות בלתי חוקיות. כולם יודעים את זה, סיפר לי צ'ארלי קינג, אבל זה בלוס אנג'לס, אז לאף אחד שם לא אכפת. מקומות עבודה ששולחים כסף (לא ממוסה) למקסיקו... אלה האנשים שהליברלים מעריצים....

זה לא מקרי ששתי הערים הנמצאות בפשיטת רגל - סטוקטון, קליפורניה ודטרויט, מישיגן, שתיהן ערים עם יותר מדי סוציאליזם ופחות מדי אחיזה במציאות. בשני המקרים, פשיטת הרגל הייתה ידועה מראש - וועדי העובדים של עובדי הציבור בעיר יצאו משליטה וסחטו תנאי העסקה בלתי הגיוניים בעליל (כמו למשל שכל מי שאי פעם עבד עבור עיריית סטוקטון, אפילו אם עבד רק חודש אחד, מקבל ביטוח בריאות יוקרתי לשארית ימיו על חשבון משלם המיסים) וכתוצאה מכך נוצר מצב מטורף שבו העיריות צריכות להוציא יותר כסף על תשלום פנסיות והטבות לעובדים מאשר על שירותים חיוניים כמו חינוך ושיטור...

הסוציאליזם החזירי בפעולה.
 

באופן כללי, קליפורניה היא סיפור הצלחה ליברלי. הפער בין העשירים לעניים קטן כאן... לכולם יש פחות אבל למי אכפת? בדיוק כפי שטענה מגי תאצ'ר ז"ל, לסוציאליסט לא אכפת שהעני עני יותר כל עוד העשיר עשיר פחות. הגילוי המפחיד ביותר על קליפורניה הוא מה כמעט ואין בה – אנשים עם הכנסה ממוצעת. יש כמות ניכרת של עשירים, כמות מטורפת של עניים וכמעט שאין אנשים ממעמד הביניים, אנשי הצווארון הכחול, אלו שמשלמים את עיקר המיסים. זה לא מקרי. מערכת החינוך הכושלת, המחסור במקומות עבודה שמשלמים יותר משכר מינימום ויוקר המחייה הם שילוב קטלני שמבריח לא רק את בעלי החברות אלא גם את מי שיכולים להשיג עבודה טובה יותר באורגון או אריזונה השכנות. השבוע, הודיע לי צ'ארלי בגאווה לא מוסתרת, קיבלה קליפורניה את תואר "המדינה הכי ירוקה בארה"ב". זה נכון. אף מדינה באיחוד לא השקיעה כל כך הרבה תקציבים, תיקנה כל כך הרבה תקנות וקנסה כל כך הרבה חברות כמו קליפורניה. ביקשתי מצ'ארלי שישווה בין רשימת המדינות העניות ובין רשימת המדינות הירוקות... אני די בטוח שככל שהן ירוקות יותר, כך הן עניות יותר ועלות המחייה גבוהה יותר. קליפורניה, בחובות עצומים, משקיעה חמישים מיליון דולר בשנה בלעודד את האזרחים להשיג רכב "ירוק". החברות קמות ועוזבות בגלל חקיקה "סביבתית" דראקונית... אבל היי, הכל בסדר, קליפורניה היא המדינה הכי ירוקה....

אגב, התקציבים המוקצים לחינוך ובריאות וסיעוד עבור שוהים בלתי חוקיים עומדים על למעלה מ30 מיליון דולר בשנה. הכסף נזרק על שב"חים שלא משלמים מיסים...

יחי הסוציאליזם...

היום אין תמונות. ככה סתם, לא בא לי.